ד' 2 שלום, במה אוכל לסייע?
כששואלים אותי איך התחלתי עם התכשיטים אני נאלצת לכחכח בגרון ולספר על ההתחלה המביכה שלי בעולם התכשיטנות. התחלתי בכלל מאקססוריז לשיער (בעיקר) ואין דרך להמלט מהאמת- הדברים שלי היו כעורים. ז"א מאד השקעתי בהם והכל, ונשים אפילו אהבו אותם, אבל לא באמת היה קשר בין הדברים לביני. ידה ידה ידה, מגוון הפריטים שלי התרחב ועשיתי גם צמידים, שרשראות ועגילים, ומישהי שראתה אותי בפייסבוק הזמינה אותי למכירה ביתית אצלה. הלכתי. היא אירחה אותי ממש יפה ובאופן כללי היתה אחלה ויצא שנהיינו טיפה בקשר. היא עשתה משהו בחברת היי-טק אם אני לא טועה, ולא היה לה קשר לעולם התכשיטים. יום אחד היא התקשרה ושאלה אם אפשר שנפגש. נפגשנו באיזה בית קפה איזה ערב והיא ספרה שהיא מתפטרת מהעבודה וחושבת להתחיל לעצב תכשיטים. הרגשתי שהיה בה מין צורך לקבל את ברכת הדרך פלוס צורך לקבל טיפים ועזרה מצדי. סבבה, חשתי עצמי סופר בוגרת לגילי וכזאת זורמת עם רצונותיה החדשים של אשה שאני מכירה היכרות מאד קצרה ומסוימת. ואכן פרגנתי וניסיתי לעזור. אבל אחרי לא הרבה זמן כשנתקלתי בה בפייסבוק, חשכו עיני! הבחורה עשתה קופי פייסט לתכשיטים שלי ברמה שלא הבנתי מה אני קודם, מובכת או עצבנית. קו-פי פיי-סט!
אמנם יש לי נטיה בולגרית להתעצבן ברמות בשניה. אבל באותה נשימה אני גם מאד לא אוהבת להתלכלך או לעשות שיימינג וכאלה, זה פשוט מרגיש לי קצת עלוב איכשהו. אם יש לי מה להגיד, אני אמורה להגיד לה בצורה ישירה ועניינית ולא לעשות קטעים בחוץ. הבעיה היא שגם ממנה התפדחתי. זו אמנם היא שהיתה צריכה להתפדח ממני, אבל באמת שהרגשתי מוזר לפנות אליה. היא אשכרה עשתה משהו שהביך, שהיה ילדותי ולא נתפס בעיני! כאילו מה, את בד' 2 מעתיקה מחברה? כתבתי לה בערך מאה פעם מילים בוטות ומחקתי. כתבתי ומחקתי. תוהה מה לעשות ושוקלת את צעדיי. אחרי שבוע בערך נפל לי האסימון- החצופה הזאת עושה לי בעצם טובה וזה הסימן שלי לזוז קדימה. הסתכלתי על עצמי במראה וחוץ מכמה קמטים חדשים, ראיתי גם מישהי שלא עפה על הדברים שהיא בעצמה עושה. ואז גייסתי את הטון הכי כן שלי ואמרתי לעצמי: "נשמה, מה את עושה כל כך הרבה רעש, אולי פשוט תקחי צעד קדימה במקום לנופף בידיים?"
לא שלחתי לד' 2 ולו מילה כועסת אחת. פשוט זזתי משם והתחלתי לעשות דברים אחרים, שאני אוהבת. ממש שיניתי כיוון. וראיתי כי טוב. מאז כבר שיניתי עוד כמה פעמים, כי מדי פעם אני עוצרת ומבקרת את עצמי, בודקת אם עדיין נעים לי שאלה התכשיטים שמייצגים אותי. וואלה, חשוב לי להיות נאמנה לכיוון שאני בוחרת, גם הוא משתנה אחת לאיזה פרק זמן.
זה נשמע סופר נוטף מחשיבות עצמית. זה לא, זו פשוט האמת- מאז נתקלתי בעוד כמה ד' 2 בואך מודעות עצמית בבוידעם. אבל שניה אחרי שקופץ לי הוריד במצח, אני עושה נשימות כאילו הייתי מנטורית יוגה למתקדמים מפרדס חנה ואומרת לעצמי בלב "שתלך להתקוועד הכלבה"
